למה חוטי החימום של התנורים החיצוניים נהרסים בסופו של דבר
תנורים חיצוניים עוברים תנאים קשים מאוד. ברגע אחד הם מפיקים חום עז, וברגע הבא הם נחשפים לגשם או לכפור. רוב האנשים חושבים שהצינור הקוורץ הוא החלק שנהרס ראשון. אבל למעשה, בדרך כלל זה החיבור של החוטים. כאשר הנורות בעלות ההספק הגבוה פועלות, המקום בו החוטים נכנסים למעטפת התנור נהיה חם מאוד. בעצם, זה נהיה “גשר” שדרכו החום חודר לתוך התנור.
הבעיה עם החיבורים “זולים”
תנורים זולים משתמשים בדרך כלל בדבק רגיל או בחומרי חיבור מסוג סיליקון. זה עובד לזמן מה. אבל השינויים התדירים בין חום עז לקור קיצוני גורמים לחומרים האלו להיות שבירים. בסופו של דבר, החיבורים נשברים. כשזה קורה, לחות חודרת לתוך התנור. הלחות פוגעת בחומרי הבידוד, יוצרת הצטברות של פחמן – וכך נוצר מעגל קצר או שהתנור לא עובד יותר. תנורים אלו לעתים עוברים את בדיקות IP65 במעבדה, מכיוון שהטמפרטורה בחדר יציבה. אבל בחורף אמיתי? זה סיפור אחר. ההפרש בין טמפרטורת החימום לבין האוויר הקר בחוץ גדול מדי, וחומרי החיבור הזולים לא יכולים לעמוד בזה.
איך אנו פותרים את הבעיה
כדי לעצור את תהליך ההזדקנות של חומרי החיבור, אנו עוברים מחומרים רגילים לחומרי חיבור איכותיים. אנו משתמשים בחומרי אפוקסי שנשארים חזקים גם כשהתנור פועל בהספק מלא. אנו לא סומכים רק על חומר אחד. אנו משתמשים בשלוש שכבות של חומרי חיבור: ראשית, חוליה מכנית שמחזיקה את החוטים במקומם; לאחר מכן, חומר כימי שמחבר את החוטים ישירות למעטפת התנור; ולבסוף, חומר שמונע חדירת לחות. זה אולי נשמע מוגזם, אבל זה מונע חדירת מים ואוויר, גם כשהחומרים מתרחבים ומתכווצים.
הערה חשובה
יש פה חיסרון: בגלל שהחיבורים כל כך חזקים, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף את החוטים בזוויות חדות, כמו בתנורים הזולים. אם החוטים נקמטים בזמן ההתקנה, עלולים להישבר החומרים שמחברים אותם. אם זה קורה, התנור כבר לא יהיה עמיד למים. וודאו שהמשקוף שעליו מותקן התנור נותן לחוטים מספיק מרווח. כך התנור יוכל לעבוד שנים רבות.